עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים, לאחר שהמנהל האזרחי סירב לספק מענה על היקף חיבורי החשמל שמבצעת לכאורה 'חברת חשמל מזרח ירושלים' הכפופה לחוק הישראלי, המחברת לרשת אלפי מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון

עשרות אלפי מבנים לא חוקיים הוקמו בעשור האחרון בשטחי C ביהודה ושומרון – רובם ככולם מחוברים לרשת החשמל של 'חברת החשמל מזרח ירושלים', חברה ישראלית המפוקחת על ידי הרשות לשירותים ציבוריים, ומלבד חברת החשמל לישראל, היא החברה היחידה בישראל המחזיקה ברישיון לניהול מערכת להולכה או לחלוקה של חשמל ברחבי הארץ.

כדי לעמוד על היקפי התופעה, פנינו בחודש אוגוסט האחרון למנהל האזרחי בבקשת חופש מידע. הבקשה התמקדה בחיבורי חשמל של מבנים בלתי חוקיים שבנו ערבים ללא היתר, במרחק של מטרים בודדים משער הכניסה ליישוב אפרת בגוש עציון, והתיעוד מלמד כי הם מחוברים לרשת 'חברת החשמל מזרח ירושלים'.

ביקשנו להבין כיצד 'חברת החשמל מזרח ירושלים' קיבלה אישור לחבר את המבנים הבלתי חוקיים לחשמל ולהציב במקום עמודי חשמל ללא תכנית מאושרת, האם קיימות במקום תכניות חשמל מאושרות, ולחילופין האם למבנים בלתי חוקיים אלו יש היתרי בניה או פטור מהיתרי בניה?

המנהל האזרחי נמנע מלחשוף את המידע, ולאחר דרישה נוספת למידע, השיבו כי "עובדים נמרצות על גיבוש מענה לפניה", וכי "מדובר בדברים ישנים שדורשים בדיקה מעמיקה בארכיונים". אלא שחיבורי החשמל עליהם הוגשה הפניה בוצעו רק מספר חודשים קודם לכן, ולכן הטענה על "חיפוש בארכיונים" איננה סבירה.

חיבורי חשמל בלתי חוקיים

לאחר חודשים שחלפו מאז התשובה התמוהה, בהם לא התקבל כל מענה ענייני מהמנהל האזרחי לבקשת חוק חופש המידע, הגשנו לבית המשפט עתירת חופש מידע בכדי שיחייב את המנהל לספק תשובות מספקות למחדל המנוהל.

מעבר לסכנות הבטיחותיות הנלוות לחיבורי חשמל בלתי מורשים ללא כל פיקוח, המהלך הזה מהווה קיבוע של הבניה הבלתי חוקית במרחב. לא מתקבל על הדעת שחברה הכפופה לחוק ולדין הישראלי, תבצע חיבורי חשמל פיראטיים למבנים שנבנו ללא היתר. יתירה מכך, בזמן שממשלת ישראל הכריזה על ניהול המערכה על שטחי C, לא ייתכן שיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, והתופעה הזו הולכת ומתרחבת.

אחרי עשור של הליכים שיפוטיים דחה אתמול (שני) בית המשפט העליון עתירת בעלי קרקע פרטית שביקשו לקצוב זמן לפינוי אדמתם עליה הוקמו מאות מבנים בפזורת ביר הדאג' – בירת הפשע בנגב. "עוולה משפטית זועקת לשמים"

בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) ערעור שהגישו בעלי הקרקע עליה הוקמה הפזורה הבלתי חוקית באזור ביר הדאג'. יותר מאלף משפחות בדואיות פלשו מאז שנות ה-2000 לאדמות מדינה ולקרקעות פרטיות באיזור קיבוץ רביבים, ומסרבים להסדרי הפשרה הנדיבים שהציעה המדינה. בעלי הקרקע מנהלים מזה כעשור הליך משפטי המבקש לקצוב למדינה לוח זמנים קצוב לפינוי הקרקע.

בניגוד גמור לפסקי דין רבים של בג"ץ, שהורה למדינה לפנות בתוך זמן קצוב בניה יהודית על קרקעות בבעלות ערבית פרטית, קבעו השופטים גרוסקופף, מזוז ווילנר כי "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה", וכי הפרשה אינה נמנית "עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות שיפוטית במדיניות הרשויות האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה".

פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, לאחר שהמדינה העבירה 15 משפחות מאזור רמת בקע ויישבה אותם באופן זמני על אדמות מדינה ליד קיבוץ רביבים. בתוך זמן קצר, מאות משפחות משבט אל עזאזמה השתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ואלפי דונמים נוספים בבעלות המדינה, ובנו מאות מבנים לא חוקיים.

פזורה זו מוכרת כאחד ממעוזי הפשע בדרום, ונחשבת כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות. הנאשם בפרשת המעשה המגונה בילדה בת ה-10 הינו תושב ביר הדאג', ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת גניבות התחמושת מצאלים ומלוחמי צה"ל.

בשנת 2003 החליטה המדינה להקים לפולשים יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה. לכל משפחה הוצע מענק של מאות אלפי שקלים ומגרש בגודל חמישה דונם (!), אך אלו לא הסכימו להתפנות.

יחד עם בעלי הקרקע עתרנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בדרישה לקצוב למדינה לוח זמנים לפינוי, אך לאחר הצהרת המדינה כי מתנהלים מגעים לפינוי בהסכמה דחה בית המשפט את העתירה, וערעור שהוגש לעליון בשנת 2015 נדחה אף הוא ללא כל נימוק.

עתירה נוספת הוגשה לאחר שמנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הצהיר במכתב רשמי כי כשלו כל מאמצי ההידברות לפינוי בהסכמה.

בעלי הקרקע הוכיחו שוב לבית המשפט, כי מאז העתירה הראשונה הוקמו מאות מבנים נוספים על אדמתם, ואילו האכיפה הדלה שביצעו הרשויות, התמקדה באדמות המדינה, שהצליחה לחתום על 6 הסכמי פינוי בלבד מתוך יותר מ-1000 משפחות.

גם עתירה זו נדחתה, חרף הודאת המדינה כי אין באפשרותה לצפות מתי יושלמו הליכי האכיפה במתחם כולו ובחלקה הפרטית בפרט.

אתמול (שני) דחה בית המשפט את הערעור השני שהגישו בעלי הקרקע. "מצב הדברים במתחם ביר הדאג' בכלל, ובחלקה הפרטית במיוחד, אינו מתקבל על הדעת", כתב השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין. "המדינה אינה יכולה להסכין למצב דברים לפיו יתקיימו בתחומה אזורים בהם "איש הישר בעיניו יעשה"", וכי גם בחלוף עשור "היום בו יוכלו לממש את זכויותיהם בחלקה הפרטית לוט בערפל".

עם זאת, סירבו השופטים לקצוב למדינה מועד סופי לפינוי. "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית, אשר על הפגיעה בה אין חולק, אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה. מולה ניצבת מדיניות המדינה להסדיר באופן ראוי את ההתיישבות הבלתי חוקית במתחם ביר הדאג', כחלק מהמאמצים הכוללים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".

מעבר לעוולה המשפטית הזועקת לשמיים מול מקרים הפוכים בהם בג"ץ הורה למדינה לפנות התיישבות יהודית באופן סיטונאי, הרי שברור כיצד המדינה במו ידיה יוצרת פה אקס-טריטוריה שמתפוצצת לכולנו בפנים. הסיפור המחריד של אונס הילדה וסדרת הפריצות לבסיסי צה"ל על ידי תושבי ביר הדאג' מדברים בעד עצמם.

השבוע התקיים תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. זה טוב שצה"ל מתאמן, לא? אבל מבחינת ארגוני השמאל הקיצוני זו היתה סיבה לצאת במתקפה חריפה נגד צה"ל

לאחר שהתקיים בתחילת השבוע תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. יצאו ארגוני השמאל, ביניהם הארגון 'בצלם', למתפקה חריפה נגד צה"ל, בטענה שהוא מתאמן "בתוך תחומי כפרים פלסטיניים" והתושבים הוכרחו להתפנות מבתיהם".

זה לא חדש שארגוני השמאל בוחרים לסלף את המציאות כדי להביע את עמדתם בכל הנוגע ל"כיבוש", אז החלטנו לעשות סדר בעובדות. נקודה אחרי נקודה.

• שטח האש 918 הוכרז על ידי צה"ל בתחילת שנות ה-80.
• האיזור המדברי הזה, כמו ביתר שטחי האש, היה ריק ממגורים, ולכל היותר שימש כאיזור מרעה עונתי (ואימוני צה"ל עוזרים על שמירת הקרקע מפני השתלטות).
• שטח האש 918 שימש את חיל האוויר, בא"ח נחל ויחידות חי"ר נוספות. • בשנת 2000 ערביי האזור החלו בהשתלטות ובניה מאסיבית בלתי חוקית במרחב.

• בעקבות הבניה המאסיבית, במשך מספר שנים, היה על צה"ל לצמצם את היקף הפעילות שלו ולשנות את מתכונת האימונים.
• ארגוני השמאל הקיצוני עתרו לבג"ץ וטענו כי מאות משפחות ערביות גרות בשטח מזה שנים ארוכות.
• אבל בדיקה של צה"ל בשנת 2000, כל שטח האש היה ריק מבניה ותושבים ורק מספר משפחות בודדות שהו במקום באופן עונתי בלבד!
• כמה בודדות? מתוך 49 משפחות של עותרים שטענו שהשטח שלהם והם יושבים בו יישוב קבע, זוהו לפחות 38 משפחות המתגוררות באופן קבוע בעיירה הסמוכה יטא, או בכפרים סמוכים אחרים.
• למרות עמדת המדינה, בג"ץ הציע הסדר פשרה: הבניה בפאתי שטח האש תישאר, וניתן יהיה להשתמש בשטח האש לצורכי מרעה וחקלאות בזמנים שצה"ל לא מתאמן בשטח.


• הרשות הפלסטינית כמובן בחשה בעסק מהרגע הראשון, אבל החל משנת 2009, ההשתלטות והבניה הבלתי חוקית בשטח ממומנות על ידה ועל ידי ארגונים בינלאומיים כחלק מתמיכה וחיזוק האוכלוסיה הערבית בשטחי C.
• בינתיים, מדינת ישראל לא ממש פעלה בשטח. בזמן הזה ערביי האזור המשיכו להשתלט על המרחב, בבניה בלתי חוקית עצומה, ובסלילת מערך של צירי הברחות.

• הרשות הפלסטינית כמובן לא ספרה את ההסדר שהציע בג"ץ. ככל שההשתלטות הפלסטינית הלכה והתעצמה, כך היקף האימונים של צה"ל הלך ופחת.

אז מה קרה השבוע? ממש מה שקרה בשנה שעברה וגם זו שלפניה. חטיבת התותחנים הגיעה להתאמן בשטחי אימונים ששייכים לצה"ל. אם מדברים על עובדות, ולא על פייקניוז ותעמולה אנטי-ישראלית, צריך להיות ברור: הכפר הערבי הבלתי חוקי הוקם בתוך שטח האש. ולא ההפך. ומכאן, צריך לגזור את הפעולות שצריכות להתבצע.

בעקבות אירועי הלילה בטמרה, אנחנו מחזקים את ידי משטרת ישראל וקוראים לראשי החברה הערבית לגבות את משטרת ישראל במיגור הפשע המאורגן כפי שדרשו

פעילות המשטרה בשבועות האחרונים מול ארגוני הפשע ותופעת הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי, היא מהלך מבורך והכרחי. אחרי שנים בהם נמנעה המשטרה ממיגור ארגוני הפשיעה, שגבו מחיר כבד מהחברה הערבית והיוו סמל לאובדן המשילות של מדינת ישראל.

פעילות המשטרה. צילום: דוברות משטרת ישראל

יש לחקור היטב את נסיבות מותו של אחמד חיג'אזי שנהרג אמש במהלך חילופי האש בין השוטרים לארגוני הפשע, ועם זאת, במצב הנוכחי יש לזכור כי החזרת המשילות לחברה הערבית, ששילמה בשנה האחרונה מחיר דמים כבד בעקבות הפשיעה המשתוללת, זוהי משימה קשה ומורכבת.

במשך שנים ארוכות אנחנו עוקבים ופועלים נוכח אובדן המשילות ולא נמנע מביקורת חריפה.

אנו מחזקים את ידי השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה ואת ידי משטרת ישראל על העבודה הקשה והסיזיפית. אנו מקווים שהמהלך החשוב להחזרת המשילות והביטחון ילך ויימשך, ומצפים מראשי החברה הערבית ומחברי הכנסת, לתת גיבוי מלא לפעילות המשטרה מול ארגוני הפשע במגזר.

הצהרת איימן עודה מעל בימת הכנסת

לאחר שעיריית רמאללה שפכה במהלך הסגר הראשון אלפי משאיות אשפה לאגן ההיקוות של נחל מכוך, במנהל האזרחי מודים: רק שלוש משאיות פסולת נתפסו ולא הוגשו כתבי אישום לעבריינים. "הר הפסולת נותר בשטח – בניגוד להצהרות המנהל"

הר הפסולת ששפכה עיריית רמאללה במהלך הסגר הראשון בפתח אגן ההיקוות של נחל מכוך, המכיל מעל 10,000 קוב של פסולת ביתית ותעשייתית, נותר במקומו, ובמנהל האזרחי מודים, כי לא הוגשו כתבי אישום כנגד האחראים למפגע הסביבתי העצום.

בשנה שעברה, במהלך הסגר הראשון שהוטל בעקבות נגיף הקורונה, ניצלה עיריית רמאללה את היעדר כוחות האכיפה, ובתוך שבועות ספורים אלפי משאיות אשפה רוקנו את תכולתן בתוך מחצבה נטושה הממוקמת במרחק מאות מטרים בלבד מתחנת משטרת בנימין.

בקיץ שעבר, לאחר שפנינו בדחיפות למנהל האזרחי הממונה על האכיפה במרחב, השיבו במנהל כי עצרו את השלכת הפסולת במקום וכי ביצעו מספר פעולות אכיפה. ברגבים הוציאו פניית חופש מידע ודרשו לקבל את פירוט פעולות האכיפה שבוצעו. בתשובה שהתקבלה לאחרונה התברר כי בפועל נתפסו רק שתי משאיות וטרקטור, ובעליהן נדרשו לשלם את הוצאות התפיסה בלבד.

במנהל האזרחי הודו כי למרות שהעבריינים נתפסו 'על חם', לא הוגשו נגד מי מהם כתב אישום. בנוסף, כמויות הפסולת האדירות טרם פונו מהמרחב, וזאת בניגוד להצהרת המנהל האזרחי לפיהן "בעל הכלים נדרש לפנות מהמקום פסולת וליישר את השטח", וכי "פעולות אלה בוצעו זה מכבר".

כבר כמעט שנה חלפה, ואף רשות האמונה לטפל במפגעים כאלה לא לקחה על עצמה את האחריות. העבריינים יצאו בזול ללא כתבי אישום, אך הסביבה כולה משלמת מחיר כבד. הפסולת מזהמת את פני הקרקע, ותשטיפיה זורמים אל ערוץ הנחל הסמוך, ומחלחלים אל מי התהום. מדובר בפיגוע סביבתי שלא קיבל מענה לא מהמשרד להגנת הסביבה, ולא מהמנהל האזרחי.

דו"ח פנימי של המנהל האזרחי מלמד, כי משנת 2011 ועד 2018 נטעה הרשות הפלסטינית מיליוני עצי זית בשטח של כ-400,000 דונם. מטרת הפעילות החקלאית  – תפיסת שטח באיזורים שתחת שליטה ישראלית מלאה, ואף השתלטות על אדמות מדינה

על פי הדו"ח, בשנת 2011 היו ברחבי יהודה ושומרון כ-420 אלף דונמים נטועים בעצי זית, ועד שנת 2018 זינק היקף השטח הנטוע ב-91% והגיע ל- 790 אלף דונם! "העלייה בשטח הגידול נבעה בעקבות פרויקט דגל של משרד החקלאות הפלסטיני, שקרא לטעת מיליון עצי זית – אך בפועל ניטעו הרבה יותר ממיליון", מציינים מחברי הדו"ח. "במסגרת הפרויקט חילק משרד החקלאות, ארגונים מקומיים לא ממשלתיים וארגונים בינלאומיים כ-300 אלף שתילי זית בכל שנה לחקלאים פלסטינים לנטיעות ברחבי איו"ש".

לשם ההמחשה, היקף השטח שהתווסף בשנים אלו משתווה לשטחן של הערים ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע גם יחד.

מאידך, חרף הנתונים המדאיגים, מציינים מחברי הדו"ח כי במנהל האזרחי נערכים כמדי שנה לעונת המסיק במטרה "לאפשר לחקלאים הפלסטינים למסוק את מטעיהם בצורה הטובה ביותר", ולשם כך "יתקיימו פגישות וסיורים בכל הגזרות בהשתתפות גורמי מנהל אזרחי, גורמי הרשות הפלסטינית, מועצת הזיתים הפלסטינית, צבא וגורמי משטרה".

את נתוני המנהל האזרחי חשפנו תחקירנים יחד עם ארגון 'לביא', וממצאיו תואמים את דו"ח "מכים שורשים" אותו פרסמנו בשבועות האחרונים, המלמד כי הרשות הפלסטינית ובאי כוחה, מתמקדים במוצהר באזורים הסמוכים ליישובים ישראליים, לגדר ההפרדה ובמקומות המהווים נכס אסטרטגי – המאפשרים קטיעת רצף ישראלי ויצירת רצף בשליטת הרשות הפלסטינית.

שיטת הפעולה במיזמי ההשתלטות החקלאית מתבססת על שלושה שלבים: הנגשת השטח המיועד להשתלטות באמצעות פריצת דרכים חקלאיות, הקמת מערכת לאספקת מים באמצעות פריסת תשתית צנרת, חפירת בורות, הקמת מתקני אגירה ומיכליות מים. לאחר מכן מתבצעת תפיסת אלפי דונמים רבים שלא עובדו מעולם באמצעות נטיעת עצים, עיבוד חקלאי, הקמת חממות, הקמת טרסות, גידור ועוד.

מפת ההשתלטות החקלאית – נתוני איגוד הוועדות החקלאיות 2013-2017

הגורם הביצועי המרכזי הוא 'איגוד ועדות העבודה החקלאיות' – UAWC (Union Of Agricultural Work Committees), המהווה את הזרוע האזרחית של ארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלסטין', שבכיריו התברגו לתפקידים בכירים באיגוד הוועדות החקלאיות.

נטיעת עצי זית באיזור אסטרטגי בגוש עציון

לצערנו, דו"ח המנהל האזרחי מבהיר מעבר לכל ספק, כי המנהל האזרחי עצם עיניים נוכח הכיבוש החקלאי שמבצעת הרשות הפלסטינית. הממשלה והכנסת צריכות לחקור אם היתה פה רשלנות, או חלילה פעולה שנעשתה במכוון ובמזיד. כך או כך – המנהל האזרחי הוכיח פה כישלון מהדהד, מערכתי ומסוכן. אם ממשלת ישראל לא תתעשת בקרוב, חלילה, תוכניתה של הרשות הפלסטינית תיצור בשטח שינויים בלתי הפיכים.

במהלך דיון בבג"ץ בעתירה שהגשנו כנגד העיר הערבית הבלתי חוקית המתפתחת במדבר יהודה, המדינה הודתה כי אישרה בעבר בניה ערבית לא חוקית בתוך שטחי האימונים של צה"ל – וללא תכנון והסדרה. הנשיאה חיות דרשה המדינה לקבל לוחות זמנים להליכי ההסדרה בתוך חודש

בג"ץ דן בעתירה שהגשנו בעניין עיר ערבית המוקמת בפועל בתוך תחומי שטח אש 917 המחבר בין בקעת ערד לדרום הר חברון, בסיוע ומימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.

הבניה הבלתי חוקית מתפרשת על פני שטח כולל של עשרת אלפים דונם, וכוללת הקמה של מאות בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ומסגדים. את הפיתוח הבלתי חוקי של תשתיות הדרכים והחשמל המתפרשות על פני עשרות קילומטרים, מממנים גורמים זרים, בהם האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ואבו דאבי. בפועל, מדובר בעיר ערבית חדשה במרחב האסטרטגי המאפשר יצירת רצף ערבי בין בקעת ערד, הר חברון ומזרח גוש עציון.

בשנות ה-80 גרו בשטח האש מספר מצומצם של משפחות בדואיות באוהלים ומבנים ארעיים. באופן שמקור סמכותו לא חוקי לכאורה, סימן המנהל האזרחי מספר מתחמים בהם הצהיר כי למרות חסרונן של תכניות מתאר והיתרי בניה, כנדרש בחוק, לא יאכוף במקום את חוקי הבניה. מיפוי שערכה תנועת רגבים עבור בג"ץ הוכיח כי לאורך השנים האחרונות נבנו יותר מ-500 מבנים בלתי חוקיים ביתר השטח – במקטעים המחברים בין המקבצים.

בא כח המדינה, עו"ד ברמן הודה כי ההסדרים שננקטו בשטח שאישרו בניה לא חוקית ללא אכיפה "מהווים מציאות היסטורית, אך אינם משקפים את עמדת המדינה כיום ביחס לבניה בלתי חוקית. על בסיס הוותק של ההסכמות הללו, המדינה סבורה שיש לאפשר את קידום התכנון וההסדרה". ברמן טען כי מחוץ לפוליגונים הללו, מבצע המנהל האזרחי פעילות אכיפה "בהתאם לסדרי העדיפויות".

"המדינה החליטה בזמנו שאין חוק בתוך הפוליגונים, אבל גם מחוץ להם אין אכיפת חוק", אמר מנגד עו"ד שלנו אבי סגל. "בראש ובראשונה המדינה צריכה להסביר באיזו סמכות היא התירה בכלל את כל הכאוס הזה בתוך המתחמים, ועל איזה אכיפה היא מדברת כאשר ישנן מאות אם לא אלפי אחוזים של גידול במבנים מחוץ למתחמים. גם לנוכח ההצהרה  שתתקיים הסדרה, לבוא ולומר ששכרנו מישהו שיבוא יכתוב תכנית, ואנחנו לא יודעים איפה ומתי זה יקרה, לא משקפת פעילות ממשית. בית המשפט קצב לוחות זמנים מחמירים מאוד אפילו נוכח מטרים ספורים, במבנים שהוקמו ללא היתר. כאן ישנם 1700 מבנים בלתי חוקיים".

הנשיאה חיות נזפה במדינה, כי הצהירה על התקדמות התכנון לפני כשנה, אך מאז לא הציגה כל לוחות זמנים ותכניות עבודה. מנגד קבעה הנשיאה כי תנועת רגבים נדרשת לצרף משיבים נוספים לעתירה – תושבים במקום שעלולים להפגע מהעתירה. "אין מחלוקת שמדובר על מאות רבות של מבנים בלתי חוקיים. אם היו פה בעלי הדין הנוספים, היה מקום להוציא צו על תנאי", אמרה הנשיאה חיות. "צוותי ההסדרה שייבחרו בסוף המכרז אמורים לתכנן בהרבה מקומות. מה לוחות הזמנים לגבי השטח הספציפי הזה? איך יכול להיות שאין לכם תכנית עבודה"?

בתום הדיון קבעו השופטים כי המדינה תעדכן בעוד חודש את לוחות הזמנים הצפויים להסדרה תכנונית של המבנים, ומנגד אנחנו נדאג להמצאת העתירה ליתר המשיבים הנדרשים.

דו"ח חדש שהוצאנו חושף מהלך חשאי שמבצעת הרשות הפלסטינית בעזרת מימון עצום מהאיחוד האירופי: השתלטות חקלאית עויינת ואסטרטגית על עשרות אלפי דונמים בשליטה ישראלית, באמצעות נטיעת רבבות עצים, הקמת אלפי מאגרי מים ופריצת מאות קילומטרים של דרכים

דו"ח חדש ומקיף שהוצאנו חושף חושף תכנית חשאית שמקדמת הרשות הפלסטינית בסיוע אירופי, של 'השתלטות חקלאית' ותפיסת אזורים אסטרטגיים ביהודה ושומרון הנתונים לשליטה ישראלית מלאה, על מנת לספחם בפועל לשליטת הרשות הפלסטינית.

הרשות הפלסטינית מקדמת מאז שנת 2009 תכנית לאומית להקמת מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי תוך תפיסת מקסימום שטח. דו"ח רגבים חושף כי החל משנת 2013 ההשתלטות החקלאית הפכה לליבת הפעילות – שלא כמו בנייה בלתי חוקית, היא מאפשרת להשתלט במהירות על שטחים נרחבים וקל יותר להציגה כפעילות הומניטרית ולגיטימית. בנוסף, על פי חוק המקרקעין החל ביו"ש, עיבוד מתמשך של קרקע מאפשר לתבוע עליה בעלות בפועל. הפעילות החקלאית מתמקדת במוצהר באזורים הסמוכים ליישובים ישראליים, לגדר ההפרדה ובמקומות המהווים נכס אסטרטגי – המאפשרים קטיעת רצף ישראלי ויצירת רצף בשליטת הרשות הפלסטינית.

שיטת הפעולה במיזמים אלו זהה: הנגשת השטח המיועד להשתלטות באמצעות פריצת דרכים חקלאיות, הקמת מערכת לאספקת מים הכוללת הקמת תשתית צנרת, הקמת מאות בורות, מתקני אגירה ומיכליות מים. בשלב הבא מתבצעת תפיסת אלפי דונמים רבים שלא עובדו מעולם באמצעות השתלטות חקלאית: נטיעת עשרות אלפי עצים, עיבוד חקלאי, הקמת חממות, הקמת טרסות, גידור ועוד. משנת 2013 ועד לסוף שנת 2017 נוספו מאות אתרי השתלטות חקלאית חדשה המתפרשים על אלפי דונמים, ונפרצו מעל 150 דרכים חדשות בהיקף מצטבר של מאות קילומטרים.

מפת ההשתלטות החקלאית – נתוני איגוד הוועדות החקלאיות 2013-2017

על פי המחקר שערכנו בשיתוף ארגון 'עד כאן', הגורם המרכזי המופקד על ביצוע תוכנית ההשתלטות החקלאית על האדמות הוא 'איגוד ועדות העבודה החקלאיות' – UAWC (Union Of Agricultural Work Committees). לאיגוד עשרות סניפים ברחבי יהודה ושומרון ויש לו קשר ל'חזית העממית לשחרור פלסטין', ארגון טרור שביצע פיגועים רצחניים רבים נגד אזרחי ישראל (כולל רצח השר רחבעם זאבי ופיגועי התאבדות בשנות האלפיים). בכירים בהנהגת החזית העממית שריצו עונשי מאסר על מעורבות בטרור, התברגו לתפקידים בכירים באיגוד הוועדות החקלאיות.

'איגוד הוועדות' מתגאה כי בשנים אלו סייע בשיטות ההשתלטות המתוארות ב'שיפור גישה' לכמעט 150,000 דונמים בשטחי C – כאשר שטחים עצומים מהקרקעות שנתפסו ועובדו לראשונה, מעולם לא היו בבעלות ערבית פרטית, אלא שייכות לריבון – מדינת ישראל.

מקורות המימון של פעילות איגוד הוועדות הם בעיקרם ממשלות זרות, האיחוד האירופי, וארגוני סיוע הומניטרי. בין השנים 2009–2017 מומנה פעילותו בסכום של 45,608,214€ לפחות. סכום זה הינו מספר מינימום על פי נתונים שפורסמו בפומבי במקורות גלויים, והם אינם כוללים את כלל הכספים שנתרמו לרשות הפלסטינית לצורך פרוייקטים חקלאיים.

הדו"ח מצביע על כך כי התגובה של הגורמים הישראלים למיניהם, כגון הממשלה, המנהל האזרחי, גורמי האכיפה ומשרד החוץ, רפה מאוד, ובמקרים רבים כלל אינה קיימת.

המנהל האזרחי, הגוף האמון על פי חוק על שמירת האדמות בשטחי C, מתייחס לפעילות הבלתי חוקית באופן נקודתי, וכמעט שאינו פועל ביעילות לבלימת מגמת ההשתלטות ולהשבת המצב לקדמותו.

גם במשרד החוץ, אם מתוך אי-הבנה שמדובר במהלך אסטרטגי אם מתוך רצון לשמור על שקט תעשייתי, ואף שבכירי המשרד מודעים לכך שהפעילות של האיחוד האירופי בשטחי C אינה חוקית, אין נוקטים צעדים דיפלומטיים לבלימת המימון והכוונת הפעילות.

הדו"ח קובע כי עקב ההשלכות האסטרטגיות כבדות המשקל של ההשתלטות החקלאית, אי אפשר לבחון אותה בראייה נקודתית ומונה שורה של המלצות לתגובה ישראלית מיידית לצד פעילות לטווח הארוך. אם ממשלת ישראל לא תתעשת בקרוב, חלילה, תוכניתה של הרשות הפלסטינית תיצור בשטח שינויים בלתי הפיכים. רק החלטה ברורה וחדה של קובעי המדיניות והידרשות מהירה וכלל-מערכתית לעניין מתוך הבנה שמדובר בתוכנית הנושאת משמעויות אסטרטגיות מסוכנות, תוכל לתת לה פתרון ראוי.

עתירה חדשה שהגשנו לבג"ץ יחד עם מועצה אזורית שומרון דורשת צעדי אכיפה כנגד איזור התעשיה המסוכן שהתפתח מטרים ספורים מצומת יקיר שבשומרון, המונע את הרחבת הכביש וגרם לכמאתיים תאונות עם עשרות נפגעים

קרוב למאתיים תאונות דרכים נגרמו בארבע השנים האחרונות בשל איזור תעשייה פיראטי שהולך ומתרחב בשנים האחרונות סמוך לצומת יקיר בשומרון – אולם המדינה נמנעת מלאכוף את החוק ולהרוס את המבנים.

פנו פעם אחר פעם פנינו יחד עם המועצה האזורית שומרון למנהל האזרחי בבקשה לעצור את הבניה ולהרוס את המבנים המסכנים הן את הנוסעים הערבים והן את היהודים. בתי העסק פועלים ללא היתר בניה וללא רישוי עסק. המתחם נמצא במרחק מטרים ספורים מהכביש הסואן, המשרת עשרות יישובים יהודים וערבים בשומרון. חלק מהמבנים הוקמו על אדמות מדינה ובתחומי תב"ע בתוקף של הכביש, והם מונעים למעשה את הרחבת הכביש המתוכננת על פי תכנית האב לתחבורה, המבקשת להפחית את עומסי התנועה הכבדים במקום.

מאחר ומשרד הבטחון והמנהל האזרחי, נמנעו מביצוע פעולות אכיפה משמעתיות כנגד איזור התעשיה הבלתי חוקי, הגורם מדי יום לסכנת חיים, עתרנו לאחרונה לבג"ץ. על פי הסכמי אוסלו, הסמכות לרישוי עסקים פלסטיניים בשטחי C הועברה לידי הרשות הפלסטינית, אך למדינת ישראל נותרת הסמכות להפעיל את הכוחות והאחריות ביחס לביטחון פנים והסדר הציבורי. אף אילו רצתה הרשות הפלסטינית לתת רישיונות להפעלת בתי העסק, הרי שלא יכלה לעשות כן לאור סמיכות בתי העסק הבלתי חוקיים לתוואי הכביש, על כל ההשלכות הבטיחותיות הנובעות מכך וההשלכות התכנוניות (צו איסור בניה, תכניות בתוקף ועוד).

העסקים המסוכנים – על אדמות המדינה המיועדות להרחבת הכביש

העתירה הוגשה לאחר פניות חוזרות ונשנות בדרישה למנוע את פעילות המתחם ולסגור את הגישה אליו באמצעות גדרות בטיחות. לעתירה צורפה חוות דעת מומחה שהגיש נצ"מ בדימוס אודי אפרת, לשעבר ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל אפרת חושף כי על פי נתוני מוקד מועצה אזורית שומרון הפועל בחסות ובשת"פ עם משטרת ישראל וצה"ל, התרחשו במרחב הצומת בארבע השנים האחרונות, קרוב ל200 תאונות דרכים (!) אשר כ-60% מהן כללו נפגעים.

גרף התאונות בצומת יקיר – עשרות נפגעים בשנה

"חלק ניכר מבעיות הבטיחות החמורות ותאונות הדרכים המתרחשות בקטע כביש זה מושפעות באופן ישיר מתנועת רכבים מהעסקים הממוקמים בסמוך לכביש, כאשר הגישה אליהם נעשית תוך סיכון בטיחותי חמור ושלא על פי החוק ותקנות התחבורה", מציין נצ"מ אפרת.

בכתב העתירה מפרטים עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון מתנועת רגבים, כיצד המנהל האזרחי "מתפרק הלכה למעשה מחובתו לאכוף את החוק באזור זה ולשמר את הסדר הציבורי וביטחון הפנים באזור". רגבים מבקשת מבג"ץ להוציא צו ארעי שיאסור את השימוש בבתי העסק, עד להכרעה בעתירה.

המנהל האזרחי הודה בבג"ץ שהגשנו יחד עם מועצת שומרון, כי הוא מאפשר השלכת פסולת של העיר קלקיליה באתר הלא חוקי "באופן זמני", ומשנע אותה מהמקום בכספי הרשויות הישראליות שתושביהן ממשיכים להיפגע מהעשן. בג"ץ נזף במנהל האזרחי: "המדינה מפרה את החוק"

ועדת הפנים והגנת הסביבה עוסקת רבות במטרד העצום משריפת הפסולת במרחב קו התפר בו פועלות מזבלות רבות. העשן העולה מהן גורם למטרד ריח ולסכנות בריאותיות לעשרות אלפי תושבים המתגוררים במרחב ההשפעה.

אחד המפגעים המרכזיים בסביבה, היא המזבלה הפיראטית של העיר קלקיליה, אשר בניגוד להצהרות המדינה והמנהל האזרחי בבג"ץ, ממשיכה לבעור באופן תקופתי גם בימים האחרונים. יחד עם המועצה האזורית שומרון עתרנו בשנה שעברה נגד המנהל האזרחי המאפשר את המשך פעילות המזבלה, ממנה סובלים תושבים במרחב כפר סבא, כוכב יאיר-צור יגאל, כמו גם היישובים צופים ואלפי מנשה.

בדיון האחרון בבג"ץ הודו במנהל האזרחי כי המזבלה אכן לא חוקית, אלא שמסיבות של "כורח המציאות" ורצון לצמצם את השלכת הפסולת ושריפתה במרחב קלקיליה והכפרים שבסביבתה, התיר המנהל האזרחי לעיריית קלקיליה החל משנת 2010 להפעיל באתר תחנת מעבר פסולת למרות שהמקום איננו מוסדר מבחינה חוקית, על מנת לשנע ממנו את האשפה לאתר סילוק הפסולת החוקי "זהארת אל פינג'אן" הפועל בצפון השומרון.

שינוע האשפה של עיריית קלקיליה ממומן בכספי "קרן הניקיון" מכספי המיסים של רשויות מוניציפליות ישראליות, אך העירייה עצמה לא משתתפת בעלות שינוע האשפה לאתר החוקי. המנהל האזרחי הצהיר בדיון כי ערך סיורים במקום, וכי "התרשמות נציגי איכות הסביבה שפועלת תחנת מעבר, ואין עוד השלכת פסולת או שריפות".

מזבלת קלקיליה ממשיכה לבעור

במהלך הדיון התקשתה השופטת יעל וילנר לעכל את עמדת המדינה. "אדוני אומר כי אנו מסדירים זאת באופן בלתי חוקי, כי עדיפה אי חוקיות מאשר אי חוקיות אחרת?! יש הבדל כשהמדינה מפירה את החוק לבין כשהתושבים שם מפירים את החוק. המדינה אומרת: ככה אני מסדירה את זה, זה לא סביר. למה לא לאלצם להסדיר זאת חוקית ולהגיש היתרים"?

השופטים הורו לנו לצרף את עיריית קלקיליה כמשיבה לעתירה, וקבעו כי המדינה ועיריית קלקיליה יעדכנו עד תחילת אוקטובר "לגבי הפעולות הנעשות בשטח על מנת להפחית מפגעים ומטרדים הנובעים מתחנת המעבר".

אלא שמעבר לחוסר החוקיות בפעילות המנהל האזרחי עליה התקומם בג"ץ, המציאות אינה עולה בקנה אחד עם הצהרות המנהל האזרחי. שריפת הפסולת נמשכת לפרקים גם בימים האחרונים, והעשן ממשיך לגרום למטרד ריח ולסכנה בריאותית חמורה לתושבי האזור.

בג"ץ אמר במילים פשוטות: לא ייתכן שהמדינה תפר את החוק. על המנהל האזרחי לסגור את האתר הפיראטי לאלתר, ולאכוף את החוק באופן נוקשה ומרתיע. יש לקזז את עלות שינוע הפסולת של עיריית קלקיליה מכספי הרשות הפלשתינית, ולא מכיסם של האזרחים הישראלים הסובלים מהעשן.